<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנניה בר אבין</h1>
<h2>דף כ.</h2>
רב חנניה בר אבין ואביי בר אבין תלמידיו של רבה בר נחמני היו כדאיתא בפ' כל שעה [פסחים ל"ד ע"א] דתני תרומות בי רבה כמו שכתבתי בסדר אביי. וכמה פעמים הוזכרו דבריהם בבת אחת כדגרס' במס' כריתות בשלהי פ' ספק אכל חלב [כ' ע"א] ת"ר החותה גחלים בשבת חייב חטאת פי' אינו חייב אלא חטאת אחת ר' שמעון בן [אלעזר] אומר מש"ר אלעז' בר צדוק חייב [שתים] מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות. ופרכינן במאי עסקינן אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מאי טעמ' דמאן דפטר ואלא דקא מכוין לכבות ולא קא מכוין להבעיר מאי טעמא דמחייב תרתי ר' אילעא ור' חנניא דאמרי תרווייהו כגון שנתכון לכבות העליונות ולהבעיר התחתונות ת"ק סבר אכיבוי מחייב אהבערה פטור משום דמקלקל בהבערה פטור ור' אלעז' בר צדוק סבר חייב, וכן אמר ר' יוחנן בנפח שנו. אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין דאמרי תרווייהו כגון שנתכוון לכבות ולהבעיר דת"ק כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאתה ור' אלעזר כר' נתן דאמר לחלק יצתה, ותימא כיון דמצו לאוקמי לברייתא כר' יוחנן ות"ק כר' יהודא סבירא ליה דאמר כל המקלקלין פטורין ואפילו חובל ומבעיר והכי נמי מוקמינן למתניתן דתנן בפ' ר' אליעזר האורג [שבת ק"ו ע"א] דסתמא דכל המקלקלין פטורין אליבא דר' יהודא וברייתא דתנא ר' אבהו קמיה דר' יוחנן אליביה דר' שמעון, אלא אביי ורב חנניה בני אבין מאי טעמא מוקמינן לת"ק אליביה דר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצתה ונראה דלית הילכת' כר' יוסי דאפילו אהבערה לחודיה אשכחין דמחייב חטאת כסתם ברייתא דתניא במס' ביצה פ' המביא [ל"ד ע"א] ת"ר אחד מביא את האור ואחד מביא העצים ואחד שופת את הקדירה ואחד מביא את המים וכו' כולן חייבי' ואחיובי דשבת קאי התם ואחיובי דקרבן או סקילה וחד מינייהו הבערה, ותנן נמי בהמניח את הכד [ב"ק ל"ד ע"ב] שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב לשלם והוא שהדליק הגדיש בשבת פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה. ובשבועות פ' שבועת העדות [ל"ג ע"א] משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני שהדליק פלוני גדישו ביום הכפורי' חייב (פ' דשבת) אע"ג דיום הכפורים איסור כרת ואיסור לאו חייבי לאוין וחייבי כריתות בני תשלומין נינהו אבל אם השביע עליהן שתבואו ותעידוני שהדליק גדישו בשבת פטור דקם ליה להאי מדליק בדרבה מיניה ופטור מתשלומין, אלמ' דהני סתמי סבירא להו דהבערה לחלק יצתה ולא יצתה ללאו, ותימא מאי טעמא מוקמי לר' אלעזר בר צדוק דיחידאה הוא כר' נתן דהילכתא כוותיה בהא. וצריך לעיין ההיא דזבחים בשלהי פ' כל התדיר [צ"א ע"ב] יין לנסך לספלים או אינו אלא לאשים אמרת לא יכבה ומותבינן מיהא לשמואל דאמר המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האשים וכו' ומקשינן והא קמכבה ומשני כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי ואי בעית אימא כיבוי דמצוה שאני וכי מתניתין ומשנינן לא קשיא הא ר' יהודא הא ר' שמעון. וצריך נמי לעיין בפ' במה מדליקין [שבת כ"ט ע"ב] אההיא כחס על הנר וכו' עד ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם ופליגי התם [שם ל"א ע"ב] באיזה כיבוי מיחייב ר' יוסי אי כר' יהודא סבירא ליה וכן נמי אי כר' שמעון סבירא ליה, וצריך נמי לעיין ההיא דמס' ביצה פ' י"ט [כ"ב ע"ב] בגמרא ואף הוא אמר שלשה דברים להקל איבע' להו מהו לעשן רב' ירמיה בר אבא אמר רב אסור ושמואל אמר [מותר] רב הונא אמר רב אסור לעשן מפני שהוא מכבה א"ל רב נחמן ולימא מר מפני שהוא מבעיר א"ל סופו מבעיר ותחילתו מכבה.
